לינגוויני עם דלעת מקורמלת, שקדים קלויים, גבינת ריקוטה ושמן זית. פפרדלה עם עגבניות, גבינת מסקרפונה, רוטב בשמל ופרמז'ן. רגטוני עם עגבניות, סלמי, בצל ירוק ואורגנו. התפריט שלנו מציע מגוון של מנות פסטה ממספר סוגים, שמביאות את כל הטוב של המטבח האיטלקי לישראל.
לפסטה יש מקום של כבוד ברוסטיקו, בדומה למקום לה היא זוכה במטבח האיטלקי כולו. בין אם זה בדרום החם של איטליה או בצפון הקר, בכל אחת מהמסעדות שלנו תמצאו סוגים שונים של פסטה עם מגוון של רטבים.
מהיכן הגיעה בכלל הפסטה למטבח האיטלקי? המקור של הפסטה אינו ברור. ישנן אגדות האומרות כי מרקו פולו הביא את הפסטה מסין לאיטליה, אבל לאגדות הללו אין הוכחות. מנגד, בציורי קיר שהתגלו בצפון איטליה נראות עדויות לייצור פסטה – והם צוירו במאה הרביעית לפני הספירה. במקביל, התגלו בסין אטריות ארוכות עם עובש, שנוצרו בשנת 2000 לפני הספירה. מה שמר עליהן לזמן ארוך כל כך? הן הונחו בכד, והוא כוסה בבוץ במהלך שיטפון, שחתם את הכד. זה התגלה בעקבות רעידת אדמה לפני מספר שנים, וכך התברר לא רק המועד בו בסין הכינו פסטה אלא גם את הממדים שלהן – אורכן היה חצי מטר והעובי שלושה מילימטרים.
אמנם אין עדויות לקשר בין מרקו פולו לבין בואה של הפסטה לאיטליה מסין, אבל כלים שהתגלו בחורבות פומפיי, שתפקידם הוא הכנת פסטה, הגיעו ככל הנראה מסין עצמה.
ואיך עשתה הפסטה את דרכה מאיטליה לעולם? בשנת 1789 חזר תומאס ג'פרסון לארצות הברית, לאחר ששימש כשגריר בצרפת. הוא גילה שם את הפסטה, והביא איתו את המכונה הראשונה לייצור מקרוני. בשנת 1848 החל ייצור מסחרי של פסטה בארצות הברית, וזו – לא פחות מאיטליה עצמה – תרמה לפופולאריות של הפסטה בעולם.
כפי שאתם יודעים, ישנם סוגים רבים של פסטה, שנבדלים זה מזה בעיקר בצורה שלהם. הפסטה הקרויה ספגטי – פסטה בצורה של חוט – היא הסוג הנפוץ ביותר. מקרוני היא למעשה ספגטי חלול.
יש עוד: לינגוויני היא פסטה בצורה של רצועות; פנה היא פסטה עם צורה של צינור; לזניה היא פסטה בצורה של שטיח, והפסטה הקרויה חונקי כמרים מגיעה בצורה של סליל. טאליאטלה ופטוצ'יני היא פסטה שצורתה רחבה, ארוכה ושטוחה, ואילו הפפרדלה רחבה יותר. קנלוני היא פסטה בצורה של צינור חלול, וצדפות זה סוג נוסף של פסטה שצורתו, ובכן, כצורה של צדפה.
מלבד ההבדלים הוויזואליים, יש לצורות השונות של הפסטה משמעות פרקטית. הפסטה הדקה מתבשלת מהר יותר, בעוד שפסטה עבה יותר מתבשלת יותר לאט. עובדה זו מקנה יתרון לפסטה העבה – ניתן יותר בקלות לשלוט בתהליך הבישול שלה, ולוודא כי היא מגיעה לדרגת אל דנטה. כלומר, לא מבושל יותר מדי ולא פחות מדי, הדרגה האידיאלית לאכול בה פסטה.
במקביל, הצורות השונות מותאמות לרטבים שונים. למשל, אם אתם מכינים רוטב בולונז עשיר בבשר, כדאי להכין עבורו פסטה צדפים. האטריות של פסטה זו יוכלו להכיל את הבשר, שאינו מתערבב עם הפסטה עצמה. אם אתם מכינים רוטב עגבניות קלאסי, כדאי לבחור בפסטה עם שטח פנים גדול יחסית, אליה הרוטב יידבק בקלות. אם הרוטב שאתם מכינים סמיך במיוחד, פסטה פנה תהיה המתאימה ביותר; ועבור רוטב עם חתיכות בולטות של חלק מהמרכיבים תתאים יותר פסטה ריגטוני, שהיא עבה וחלולה. ומה אם מכינים סלט פסטה קר? כדאי לבחור בגמילי, פסטה שנראית כמו שני פסים של פסטה השלובים זה עם זה. נסו ותהנו.
לרגל יום הפסטה הבינלאומי שיחול כמידי שנה בתאריך 25 לאוקטובר, מזמינים אתכם להתארח אצלנו למגוון פסטות מופלאות שתרגישו שאתם באיטליה.
רוסטיקו רוטשילד, שד' רוטשילד 15, ת"א | רוסטיקו בזל, בזל 42, ת"א | פיאצה רוסטיקו, קפלן 22 מתחם שרונה, ת"א
